שני הקצוות של הקולאז'

בעבר העליתי כמה רשומות בנושא הקולאז'. הפעם אני מציג שני יוצרים שמייצגים את שני הקצוות של הקולאז'. אבל לפני כן, בתור רקע לכך, הנה עשרה יוצרים, רובם מאיירים, שעוסקים בקולאז':

המאייר הוא ליאו ליאוני (1999-1910), סופר ומאייר שנולד בהולנד, הוכשר בהולנד, בלגיה ובארצות הברית וחי ויצר באיטליה. הזכרתי אותו ברשומה על הזיקית.

המאיירת הבאה היא דאלוב איפקר (2017-1917).

היא גדלה בניו יורק, כתבה ואיירה כ-30 ספרי ילדים וחיה כל חייה הארוכים בחווה חקלאית.

האיור הבא הוא של האמן הפולני זביגנייב ריצ'ליצקי (1989-1922):

ריצ'ליצקי הוא מאייר פולני מצוין שאייר ספרים קלאסיים רבים, ביניהם מסעי גוליבר.

והנה איור של בריאן וילדסמית (2016-1930):

וילדסמית הא צייר ומאייר בריטי, שאייר בין השאר את סיפורי אלף לילה ולילה.

והנה עוד פולני אחד:

שמו אנטוני בוראטינסקי (2015-1930).

המאייר הבא מאוד מוכר. מדובר באריק קארל, האיש שהביא לעולם את הזחל הרעב:

קארל, שמת לא מזמן, הוא אחד מהסופרים-מאיירים המצליחים ביותר בענף ספרי הילדים. הוא נולד בסירקוז ניו יורק, וכשהיה בן שש המשפחה עברה לשטוטגרט בגרמניה. במלחמת העולם השנייה הוא גויס כדי לחפור שוחות בקו זיגפריד. בשנת 1952 חזר לארצות הברית ושם הפך לסופר ומאייר. גם את קארל הזכרתי ברשומה על הזיקית.

עוד מאייר אמריקאי שמכור לקולאז' הוא קאלף בראון:

ומכאן למאייר יפני, טארו גומי, יליד 1945:

מאז 1973 הוא אייר למעלה מ-400 ספרים.

עוד מאיירת שמרבה לעסוק בקולאז' היא כרמן קראלט (ילידת 1952).

המאייר האחרון מבין העשרה שאציג הוא הצעיר שביניהם. שמו תיאו קאלויר:

********

וכעת לשני היוצרים שכל אחד מהם (כלומר העבודות שלהם) מייצג את מה שאני מכנה שני הקצוות של הקולאז'. לצורך ההשוואה הזאת הגדרתי את שלושת היסודות של הקולאז':

א. הרקע – כלומר המצע שעליו מודבקים הפרטים

ב. הפרטים

ג. התוצאה

זוהי יוליה דרובובה:

וזו עבודה אופיינית שלה:

כאן רואים בברור שלרקע (א) אין משמעות או תוכן. גם הפרטים (ב) הם כמעט מקריים ואי אפשר להגדיר אותם. רק לתוצאה (ג) יש כבר תוכן, במקרה זה פילים.

וזהו דייוויד מאך:

והנה קולאז' אופייני שלו:

בקולאז' הזה נראה בבירור שהרקע, המצע (א) הוא במקרה זה נוף מוכר. הפרטים (ב) הם בדרך כלל דמויות אנושיות, ולפעמים גם חפצים או חיות, כלומר לפרטים יש משמעות. והתוצאה (ג) יוצרת תוכן חדש.

נחזור לדרובובה.

היא נולדה באוזבקיסטן. ב-2018 עברה לברלין שם היא גרה ויוצרת. אני מביא כאן קיצור של ריאיון איתה. בין שאלה לשאלה שיבצתי עבודה שלה שלאו דווקא קשורה לראיון.

איך התחלת לעבוד על קולאז?

זה התחיל בסדנת איור שעברתי במוסקבה. הם מאוד אהבו שם את הקולאז' והתרגיל הראשון היה לגזור מניירות צבעוניים צורות אקראיות ולהרכיב מהן קומפוזיציה אבסטרקטית, ואחר כך משהו בעל תוכן.

מה היתרונות של הקולאז' מבחינתך?

זה מאוד מתאים לי, כי אין לי הרבה סבלנות. בקולאז' אפשר להשיג תוצאות מרשימות במאמץ מועט. זאת גם טכניקה זולה ואני מצליחה להפתיע את עצמי תוך כדי העשייה.

האם את עושה סקיצות הכנה?

בדרך כלל לא. אני נותנת לכל צורה שהדבקתי שתיתן לי רמז או כיוון להמשך.

אנחנו מכירים את סדרת הפילים שלך. ספרי לנו משהו על זה.

קניתי מחברת סקיצות בגודל A3 עם ניירות שחורים. היה לי רעיון כללי לעשות משהו שקשור לחיות. לא התכוונתי לפיל דווקא אבל חתיכת הנייר הראשונה הזכירה לי עור מקומט של פיל, וככה זה התחיל. בינתיים יש רק ארבע עבודות בסדרה. זה לוקח הרבה זמן לעשות אותן.

כשאת עושה קולאז' למאמר בעיתון איך את ניגשת לזה?

אני קוראת את הטקסט ומשתדלת להירגע ולא להיות רצינית מדי, כי כשזה נוגע לעבודות מוזמנות יש לי תחושת אחריות מוגזמת. אני מנסה שהרעיון לא יהיה סיפורי אלא מטאפורה צורנית.

********

ומכאן לקוטב השני – הקולאז' בעבודותיו של דייוויד מאך.

דייוויד הוא מחשובי הפסלים בני זמננו. הוא נולד בסקוטלנד ב-1956.

על דייוויד כתבתי הרבה באתר שלי. בעבר הכרתי אותו כשחלק סטודיו עם הפסל הישראלי צדוק בן דוד.

דייוויד חי ופועל בלונדון. הוא בעל תואר RA (רויאל ארטיסט) ומשמש כבר יותר מ-20 שנה כפרופסור ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון.

הנה הפסל שלו בשכונת קנסינגטון בלונדון, שממנו נהגתי להתחיל את הטיול בעקבות הספר שלושה בסירה אחת:

מי שמתעניין בו ימצא המון חומר ברשת.

אבל כאן הוא בעיקר בגלל הקולאז'ים הענקיים שלו שהוא ועוד עובדים רבים מטעמו משקיעים בהם עבודת נמלים.

למשל:

אצל מאך שלושת היסודות של הקולאז' אחרים מאשר היסודות של יוליה דרובובה.

הרקע הוא בדרך כלל צילום נוף, ברוב המקרים נוף תיירותי מוכר מאוד.

הפרטים הם צילומים של בני אדם או חיות, ולפעמי גם חפצים כגון מכוניות וכו'.

בסטודיו של דייוויד יש קופסאות רבות שבהן הוא מחזיק צילומים של בני אדם שגזורים בהקפדה על ידי עובדיו והם מסווגים בעיקר על פי גודלם כדי ליצור את אשליית הפרספקטיבה.

והתוצאה היא נוף חדש, שממש קשה לעין להכיל במבט שטחי וממש מכריח את הצופה להיכנס לפרטים.

הנה כמה פרטים מהקולאז' שהבאתי לעיל:

והנה עוד כמה קולאז'ים של מאך:

באחד הריאיונות סיפר דייוויד שכאשר הוא יוצר את הקולאז'ים הענקיים האלה הוא מרגיש כמו במאי קולנוע, מין ססיל דה-מיל כזה שעומד למעלה על הגבעה וצועק: "כעת הכניסו את הסוסים משמאל…" או "ואני רוצה כמה היפופוטמים מימין…"

חלק מהקולאז'ים של מאך מתארים אירועים תנ"כיים או נוצריים אבל ברשומה הזאת בחרתי לדבר רק על הטכניקה ועל מיקומם על מפת הקולאז'ים.

היקף העבודה שלו הוא עצום ויש לו יכולות להדהים את הצופים.

בצפון אנגליה למשל הוא הקים פסל ענק של קטר מִלְבֵנים, שנחשב לפסל הסביבתי הגדול בעולם:

אני מתנצל בפני דייוויד ובפניכם שהצגתי כאן רק צד אחד של היוצר הנפלא הזה.