על צל וצללים

זה כנראה בגלל יונג שהצל הפך להיות גיבור ספרותי. יונג הוא שהדביק לצל כל כך הרבה משמעויות, כמו כעס, אנוכיות, נטיות אלימות, כוח בלתי נשלט ותשוקות מיניות, וחיבר אותן לתת מודע.

אבל עוד לפני שהתפרסמו מחקריו של יונג על הצל, כתב אדלברט פון שאמיסו את פטר שְׁלֶמִיל, זה היה ב-1813.

שלמיל – ששאמיסו הודה שלקח את שמו מה"שלומיאל" העברי – מכר את הצל שלו לשטן תמורת שק מלא מטבעות זהב, ואז התברר לו, וגם לנו הקוראים, שלִחיות בלי צל זו צרה צרורה.

הנה דיוקן של פון שאמיסו:

והנה איור לפטר שלמיל של ג'ורג' קרוקשאנק משנת 1827:

הספר פטר שלמיל זכה לפחות לחמישה תרגומים לעברית, ולמי שבמקרה לא קרא, חפשו את התרגום של אילנה המרמן שיצא בהוצאת עם עובד ב-1998.

אחת האגדות הנפלאות של הנס כריסטיאן אנדרסן, הצל, מושפעת ללא ספק מהסיפור של שאמיסו. כשאנדרסן כתב את הצל, הסיפור של שאמיסו כבר היה בן 34 שנים.

הנה שני איורים מתוך הצל:

את אחד העיבודים בעברית חרז אפרים סידון ואייר דודו גבע. הנה האיור הראשון:

והנה פרט ממנו:

אם יורשה לי לתת ציונים להנס כריסטיאן אנדרסן, הצל הוא אחד השיאים בכתיבתו. כדי לא לקלקל למי שלא קרא, לא אספר את העלילה, אבל אני בהחלט ממליץ לכל בר דעת לקרוא את הצל גם בעיבוד של סידון וגם בגרסה המקורית, שקיימת ברשת בפרויקט בן יהודה, ורק אל תחכו לסוף טוב מהאגדות.

הנה כמה איורים של דודו גבע, מגדולי המאיירים שחיו פה, ואני שמח להזדמנות להציג איורים נפלאים שלו. זה היה הספר השני שדודו אייר, אחרי האביר זיק ספר מדליק, אותו עשה יחד עם חנוך מרמרי:

וזה האיור האחרון בספר:

והנה פרט ממנו:

אחרי הטיפול הנפלא של אנדרסן בצל, לא הייתי מעז בתור סופר לכתוב עוד משהו בנושא הזה.

אבל רבים, רבים מאוד, לא שמעו את האזהרה שלי. אחד מהם הוא ג'יימס מתיו בארי, שכתב את פיטר פאן. שם יש קטע בסוף הפרק הראשון שבו ננה חוטפת לפיטר פאן את הצל. בפרק השני גברת דרלינג מקפלת את הצל ומניחה בארון. בפרק השלישי ונדי מוצאת את פיטר בוכה ותופרת לו בחזרה את הצל.

ומסתבר שמי שעוסק בספרים לילדים – מו"לים, עורכים וכותבים – חושבים כנראה שבעזרת הצל אפשר לעניין מאוד את הקוראים הקטנים.

עד שלא תבדקו ברשת, לא תוכלו לתאר לעצמכם כמה ספרים לילדים קיימים בהם הגיבור הוא הצל, או מישהו שמטיל צל.

בעבר הרחוק העליתי רשומה שעסקה בצלליות. מאחר שכבר לא ניתן להגיע אליה, בקרוב אעלה אותה שוב, עם שינויים קלים.

הרשומה הפעם תעסוק בעיקר בספרים ובאיורים שעוסקים בצל. ואפתח בספר הזה, שכתב מיכאל דק ואני איירתי:

אני אוהב מאוד את ההומור של מיכאל, ואני זוכר בגעגועים את העבודה על הספר הזה. הנה כמה איורים מהספר:

את העלילה אתם בטח מבינים משמו של הספר. והנה הסוף כדי לא להשאיר אתכם במתח:

רבים מספרי הילדים בנושא הצל מספרים על ניסיונות של גיבור כזה או אחר להיפטר מהצל שלו.

כזה למשל הוא הספר הזה:

האיורים הם של לין מאנסינגר, מאיירת אמריקאית מחוננת.

גם בספר הבא הילד מנסה להתחמק מהצל ולא מצליח:

כתבה ואיירה אותו מליסה ברון, שחיה בניו ג'רסי.

גם בספר הבא יש דוב שמנסה להיפטר מהצל שלו:

כתב ואייר אותו פרנק אש, סופר, מאייר ומחנך, גם הוא מניו ג'רסי, שמעביר סדנאות רבות לילדים.

בשנת 1989 כתב אש את הספר הזה ביחד עם סופר רוסי בשם ולדימיר ואגין:

זה היה שיתוף הפעולה הראשון בספר ילדים בין רוסיה לאמריקה.

בעזרת החיבור בין הילד (או בעל החיים) לצל שלו, אפשר להביא לקורא הצעיר בעיות של יחד ולחוד.

הספר הבא למשל הוא ממש ספר פסיכולוגי לילדים על גבול הנוער:

הכוח של אמיליין לשלוט בצללים הופך אותה למושא ללעג. ההורים שלה לא מרשים לה לצאת מהבית, והחבר היחיד שלה הוא הצל שלה.

המחברת היא מרסיקייט קאנולי, סופרת ומאיירת שחיה בניו אינגלנד.

והנה ספר לפרנואידים קטנים:

והנה שני איורים מהספר:

איך אתם עוד לא כתבתם ספר כזה על ארנב חמוד שארנב שחור וגדול רודף אחריו…

אז זה כבר מאוחר, כי פיליפה לדרס כבר עשתה את זה ב-2013.

ועוד רעיון שאני בטוח שלא חשבתם עליו הוא: למה לצל אין צל?

זה הנושא של הספר הזה:

והנה שני איורים משם:

כתבה אותו הסופרת והמאיירת החשובה מרסיה בראון (2015-1918), גם היא אמריקאית. בעבר היא ניהלה את אגף הילדים בספרייה הציבורית של ניו יורק.

עוד ספר של מאייר שאני אוהב במיוחד הוא זה:

הנה איור מתוכו:

גם כאן יש סיפור על הגיבור, שהוא במקרה מרמיטה, והצל של, שנפרדים לזמן מה ואיך זה משפיע עליהם.

הסופר והמאייר הוא דון פרימן, שעליו כתבתי בהרחבה כאן.

ויש כמובן ספרים על צללים מצחיקים כמו זה:

מאוד לא מפתיע. הנה כפולה ממנו:

המחברת היא לאורה ברין שחיה בניו יורק.

וגם ההפך – הצל מבטא משהו עצוב, כמו הדיכאון של אבא בספר הזה:

מה שמעיב על חיי הגיבור. ספר מרגש שאייר סיד מאירלס.

והנה עוד איור ממנו:

וכעת, לאחר שעיפתי אתכם בספרי ילדים, אציע לכם לנסות תרגיל בצל. הוא מבוסס על עבודות של האיש הזה:

בל הוא אמן וקולנוען שעשה בין השאר סרט על פי יש ילדים זיג-זג של דוד גרוסמן.

בל מצלם חפצים עם הצל שלהם, שיוצר צורה חדשה שאין לה משמעות ברורה, והוא מוסיף לצל משמעות הומוריסטית ברישום.

הנה הכומר בתא הווידויים בצל שמטילה כף העץ:

והנה פסנתר שנעשה מצל של קולפן:

והנה הגנב מהצל של האפרוח שגנב הגנב…:

והנה הציפור מצל העלה:

אימצתי את הרעיון של בל (יותר נכון גנבתי). בחרתי בארנב הזה:

וצילמתי לו כמה צללים שהוספתי להם איורים:

אני מציע גם לכם לעשות ניסיונות כאלה בצללים.

בשנת 1994 עשיתי איורים לספר הזה:

ספר שבו ריכזה רותי בית אור מבחר פתגמים ושנינה של אביה אורי בית אור. הנה עמוד אחד מהספר הזה:

ואסיים בשבעה עמודים מהספר הזה, שעשיתי ביחד עם תומר קרמן בני בשנת 1991:

ריכזנו בו כל מיני רעיונות, גם בכתב וגם באיור. אחד הפרקים בספר עוסק באפשרויות ההומוריסטיות שאפשר להשיג בעזרת הצל:

הרצאה מאוד מעניינת על צל של עמוס נוי תוכלו למצוא כאן. שימו לב שהיא מתחילה רק לאחר כרבע שעה, אז תעבירו קדימה.