הגעתי הביתה והאיור היה מוכן

אפתח בתודה ליאיר גרבוז, שהציע לי להעלות רשומה על מוסד האסיסטנטים ואף הציע לי את הכותרת.

אספר כאן עד כמה אני נעזר באיורים שלי באסיסטנטים, ולפעמים גם בחברים.

במשך מאות שנים, אם רצית ללמוד ציור או פיסול היית מתקבל להיות שוליה אצל אמן ידוע. אם להאמין לג'ורג'ו ואסארי, אז ג'יוטו היה שוליה של צ'ימאבואה; ליאונרדו דה וינצ'י היה שוליה של אנדראה דל ורוקיו, ומיכאלאנג'לו היה שוליה של דומניקו גירלנדיו.

אבל בעברית, ואולי עדיף לומר "אצל היהודים", המילה "שוליה" יש בה משהו נחות ואולי אפילו מבייש. היום כמעט ולא משתמשים במילה הזאת, למעט בספרות, ובתחומי האמנות מקובל להגיד "אסיסטנט".

מתוך הניסיון שלי למדתי שבארץ מעט מאוד מאיירים מחזיקים אסיסטנטים בשכר.

וכאן אספר על עצמי. כבר בתחילת שנות ה-60 כאשר אריק קרמן בן דודי ואני פתחנו סטודיו לגרפיקה, כמעט מראשית הסטודיו העסקנו אסיסטנטים, למעשה בעיקר אסיסטנטיות. בעבר כתבתי שהראשונה ששכרנו הייתה נורית קרלין, שעבדה איתנו זמן קצר ואז נסעה לארצות הברית ושם הפכה לקריקטוריסטית מצליחה, והייתה מהנשים הראשונות שציירו קריקטורות ל"ניו יורקר", שבארצות הברית זה ציון לשבח לקריקטוריסט.

נורית, שלצערי הלכה לעולמה לפני כמה שנים, הביאה לכולנו עונג וגאווה.

שכירים או שוליות במשרדי העיצוב הגרפי יש רבים, אבל כשהשותפות שלי עם בן דודי התפרקה, ואני הפכתי למאייר עצמאי, עדיין הייתי רגיל שתהיה לי עזרה יום-יומית, ומאז 1976 היו לי אסיסטנטים (בעצם אסיסטנטיות, כי היה רק גבר אחד בכל השנים האלה).

חלקן הפכו מאיירות בעצמן; חלקן הפכו אמניות (בתחום הציור), והיו גם כאלה שהחליפו מקצוע.

וכאן אנסה להסביר את סוגי הקשר השונים: היו מי שבאו בעיקר כדי ללמוד ואפילו הציעו לי לעבוד בחינם. אני לא מאמין בעבודה ללא שכר ולא קיבלתי את ההצעות; היו מי שראו בעצם ה"אסיסטנטיוּת" סוג של מקצוע, ואם למדו תוך כדי עבודה זה היה כבדרך אגב, והיו כאלה שלא עסקו או כמעט לא עסקו באיור, אבל הצליחו לעזור לי גם באיור, כמו למשל ענת, האסיסטנטית שלי ב-12 השנים האחרונות.

אצל כל אחת (אני נוקט מכאן בלשון נקבה מתוקף הרוב המכריע) ניסיתי למצוא את היכולות המיוחדות שלה, כדי שתתאים לי, אבל לא ניסיתי שהיא תהיה "דומה לי", אלא כמעט להפך – חיפשתי את הדברים שיוציאו אותי מהשגרה, שהפחידה אותי, ואגב עדיין מפחידה.

הדבר היחיד שקיוויתי שאמצא אצל האסיסטנטית] שכן מתאים לתפיסת העולם שלי, הוא שהיא תאהב את הדרך ולא את המטרה.

(ממש בעודי כותב את השורות האלה ענת מראה לי איזו טעות נוראית שעשיתי באחד האיורים שהיא צובעת. זה היה מאוד לא נעים אם היא לא הייתה מגלה את זה).

וכעת אראה כמה דוגמאות לעבודה משותפת. מטעמים ברורים לא אזכיר שמות, למרות שבין השמות יש כמה שהן היום יותר מוכרות ממני.

פעם נתבקשתי על ידי חברה שעסקה במשחקים להציע משחק קלפים מאויר. הצעתי רעיון שקראתי לו "מי מנצח", שהיה מבוסס על שלישיות שהיה צורך להשלים. בכל שלישייה היו שתי דמויות דמיוניות והקרב ביניהן.

למשל "סוכך קיסרי מזונב":

ו"עכביש מוזיקלי מנוחש":

והקרב ביניהם:

דוגמה נוספת: "זוחל כדורי שעיר":

ו"סכו"מ קורים דורסני":

והקרב ביניהם:

ודוגמה שלישית ואחרונה: "רבמקור דלועי רעיל":

ו"אטבית דלועה מוגנת":

והקרב ביניהם:

הבאתי רק שלוש דוגמאות כי בקרוב אעלה רשומה שתעסוק בקלפים האלה.

עשינו עבודה ענקית, שירדה לטמיון כי מי שהזמין את המשחק פשט את הרגל. וכשאני אומר "עשינו" – היינו צוות של שלושה: אני ושתי אסיסטנטיות שהיו פעילות ברעיונות ובביצוע לא פחות ממני. השתיים האלה, שלא ביקשתי מהן רשות לפרסם את שמותיהן, הן שתי אמניות מוכרות ומצליחות מאוד.

גם בספר הזה יש איורים שעשיתי בשיתוף פעולה עם אסיסטנטיות:

והפעם זה היה בעבודה בעפרונות צבעוניים. הנה איור אחד למשל:

והנה קטע מוגדל, כדי להבין איזו עבודת עיפרון נפלאה הן עשו:

והנה הזדמנות להראות איור שלא נכנס לספר:

בעבר כבר הראיתי שיתוף פעולה עם אסיסטנטית בצביעה, ובמקרה זה אזכיר את שמה מאחר שבעבר כבר הצגתי שותפות איתה וציינתי את שמה. מדובר במרב סודאי, היום ציירת ואמנית פרפורמנס מצליחה וידועה. מרב עבדה איתי שנים רבות והצליחה לשמחתי להכניס חופש באיורים שלי במקומות שאני לא הצלחתי.

למשל בספר הזה:

הכנתי לו רישומי עיפרון ואיור צבעוני אחד, שבו הדגמתי את הגישה הציורית שרציתי:

ביקשתי ממרב לצבוע את הרישומים. התוצאה הייתה מפתיעה:

ועוד דוגמה שכבר הצגתי בעבר:

כאן הכנתי לכל שיר של ביאליק רישום ברפידוגרף ברוח הרישומים של מאטיס. הכנתי כמה העתקים של הרישום, ומרב ואני, ואולי גם עוד חברה, צבענו כל העתק בטכניקות שונות:

כשעשיתי איורים במכחול אוויר (אייר בראש), נזקקתי להמון שבלונות וגם כאן נעזרתי באסיסטנטית.

במקרה זה זאת הייתה עבודה לא מקצועית. למשל באיור הזה, לסיפור שור אבוס וארוחת ירק של ביאליק, שלצערי לא הודפס.

גם בספרים שבהם השתמשתי בחומר שנקרא X-Film עזרו לי בחיתוך האסיסטנטיות שלי.

גם שם העבודה לא הייתה מקצועית, אבל בכל זאת נדרשו גם החלטות באילו צבעים לבחור.

למשל בסדרת הספרים אנשים גדולים קטנים שכתב יורם טהרלב.

בספר הזה היו כמה איורים:

למשל אלה:

וכעת למחשב: לא הצלחתי להשתלט על התוכנות הגרפיות במחשב. בעצם גם לא ניסיתי.

ולכן, בכל מה שנוגע לשימוש במחשב באיורים שלי, על זה אחראית האסיסטנטית שלי, וב-12 השנים האחרונות זאת ענת. לענת אין ניסיון קודם בעיצוב או באיור, אבל היא למדה קצת לצבוע במחשב, והיום ברוב האיורים שלי היא שותפה וצובעת.

בדרך כלל התהליך הוא כזה:

אני מכין איור ומשתדל שהקווים יהיו סגורים. למשל זה:

ואז ענת צובעת אותו במחשב:

לפעמים אני נותן בקשות מקדימות. לפעמים אני מבקש תיקונים ולפעמים אני מבקש ממנה לעשות לי כמה אפשרויות, ואז אני מקבל על נייר תוצאת כזאת:

ואז בדרך כלל אני ממשיך לעבוד, לפעמים ברישום, לפעמים באייר-בראש, לפעמים בצבעי פסטל ולפעמים בגואש או באקריליק. הנה כמה דוגמאות מספר שבו צביעה במחשב הייתה הבסיס. במקרה זה מדובר בספר ילדים אח ואחות אחות ואח, שכתב אלי שרייבר (חתולי):

לפעמים אני מבקש מענת לצבוע את זה בצבעים לא הגיוניים ואני מאושר אם התוצאה של הצביעה שלה היא ממש לא מה שהתכוונתי, או נכון יותר ממש לא מה שאני הייתי עושה.

אני מדגיש את עניין הצביעה במחשב כי פרט לזה שאני לא יודע להשתמש במחשב, אני גם לא חושב שאני "קולוריסט" כל כך טוב. נראה לי שהכוח שלי באיור, אם הוא קיים, לא מתבטא בצבע.

וכמובן, פרט לחלק האיורי ענת מנהלת לי את הסטודיו ואת הארכיון, מנהלת לי את ענייני ההרצאות והמפגשים בבתי הספר, שזה היום עיקר הפרנסה שלי, עוזרת לי ברשומות לבלוג – בחיפוש חומר, בתרגום ובהקלדה – וזאת הזדמנות להודות לה על הכול. תודה ענת!