סבא אחד יותר מדי – פרופיל של ספר

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שאני מרבה לכתוב על אלי שרייבר (חתולי), סופר שאהוב עליי במיוחד, ולצערי רבים לא מכירים אותו. חתולי הוציא לאור כבר קרוב לשלושים ספרים, מהם כמה ספרים לילדים. בעבר איירתי לו את ספרי הילדים האלה:

לפני כשנתיים חתולי הביא לי ספר נוסף שכתב לילדים. השם שהוא בחר, לאחר כמה ניסיונות, היה: סבא אחד יותר מדי.

בימים אלה הספר ראה אור עם איורים שלי.

למי שמתעניין, הנה גם גב הספר:

לספר הזה, היו מה שאוהבים לכנות "ייסורי לידה", ובחרתי לספר פה משהו על הדרך שעברנו עד שהוא יצא לאור.

גיבורי הספר הם יותם וסבא שלו, והספר נפתח כשיותם בא לבקר את סבא שלו ומבקש ממנו – כמעט דורש – שהסבא יכתוב עליו ספר.

אהבתי מאוד את הסיפור, והיו לי גם כמה הערות. חתולי, בשונה מסופרים רבים שעבדתי איתם, שומע הערות ברצון ולפעמים אפילו משנה בהתאם. בספר הזה הוא ערך שינויים רבים, לא דווקא בגלל הערות שלי.

אחרי שבדקתי את הטקסט, שכאמור אהבתי מאוד, ביקשתי מחתולי שישחרר אותי. אמרתי לו משהו כזה: "רוב הספר מתרחש בין סבא ליותם, כשהראשון יושב בכורסה והילד עומד לידו, ולפעמים אולי גם הסבתא מביאה לו משהו לאכול".

במילים אחרות: אין לי מה לצייר; והזכרתי לו כמה אהבתי לצייר את הספר נמרודי לומד לשחות, ששם העלילה העניקה לי שפע של אפשרויות, למשל:

חתולי שמע, ואיזה חודש הוא לא הזכיר את הספר.

באחת הארוחות שלנו (אנחנו נפגשים בערך פעם בשבוע במסעדה או בפאב) הוא אמר: "אז אולי תכין רק איזה איור להתחלת כל פרק?" (יש שבעה פרקים בספר).

חיפשתי בכל פרק איזו סיטואציה שתבדיל אותו משאר הפרקים ולא כל כך מצאתי.

אבל אז חשבתי להרחיב את הסיפור בעזרת רעיונות חזותיים, על איך שהספר שהסבא אמור לכתוב ייראה.

זאת הייתה הזדמנות לעשות מעין פרודיה או סתם מחווה לספרי ילדים.

עשיתי כמה עטיפות:

ואז הוספתי רישומים בעיפרון וצירפתי כל עטיפה במעין "בלון" לאחד האיורים:

וכאשר הראיתי את זה לחתולי הוא אמר משהו כזה:

"למה צריך את העטיפות האלה… תעשה בכל ראש פרק איור כזה בעיפרון…" (כשמדובר באיורים, חתולי הוא קצת מינימליסט).

בשבילי זה לא היה פתרון טוב (ואולי אפילו קצת נעלבתי שהוא לא אהב את העטיפות…), והסיפור שכב על השולחן שלי עוד איזה חודשיים.

בפעם הבאה שחתולי שאל אותי אם אני ממש לא אוהב את הסיפור, ניסיתי ללכת דווקא עם הבעיה.

והבעיה, שאפשר לתמצת אותה בכמה מילים, היא:

זה רק סבא שמדבר עם ילד.. כמה וריאציות אפשר כבר לעשות?

ואז החלטתי דווקא ללכת על זה ועשיתי לעצמי סקיצות של שתי כפולות שבהן בכל פינה עליונה אצייר את הסבא ובתחתונה את הילד, מה שנקרא "נושא ווריאציות".

ניסיתי גם לעמד את זה:

אבל בגלל השורות הקצרות שהיו ליד האיורים זה לא נראה כל כך טוב.

עברה עוד שנה בערך, שבה נושא הסיפור כמעט לא עלה בארוחות שלנו. ואז יום אחד חתולי הגיע נחוש:

"החלטתי שאני לא עושה כלום (כלומר לא כותב ומוציא שום ספר) עד שהספר הזה יצא לאור".

שוב לקחתי לידי את הסיפור, שכבר קצת שכחתי, והתבוננתי בו.

בערך אז נפל לידי ספר מתורגם מאנגלית של צמד הכותבים טוני רוס ודייוויד וואליאמס.

את טוני רוס אני ממש מעריך, וראיתי שהוא לא מפחד מסיטואציות רגילות שבהן נראים הסבתא והילד מדברים (זה גם היה סיפור על סבתא ונכד שמדברים הרבה).

ואז אמרתי לעצמי: "אם טוני יכול אז גם אני מוכן לנסות". ובחרתי לעשות איורים קצת בסגנון אלה שעשיתי עם ציפורן בספר נמרודי לומד לשחות, ועשיתי כמה כאלה.

בפגישה הבאה שלנו במסעדה של ארנסטו בישרתי לחתולי שהתחלתי לאייר ואמרתי לו: "קצת בסגנון של נמרודי לומד לשחות".

וחתולי אמר משהו כמו: "יופי, אבל אני מעדיף משהו יותר מינימליסטי…"

אז חזרתי הביתה לקחת את המכחול:

זה לא מכחול אמיתי, זה מכחול "טכני", כזה שמישהי הביאה לי מיפן. והתחלתי לאייר כמעט בלי סקיצות (כל הזמן חשבתי על טוני רוס), ותוך זמן די קצר עשיתי איזה עשרים איורים.

הנה עשרה מהם:

ואז כמובן הגיעה העטיפה.

תמיד אני מספר שדווקא בעטיפה אני מתייעץ עם המחבר, העורך או המו"ל, שכן יש מהם שסבורים שעטיפה "מוכרת", ובענייני מכירה אין לי מושג. אז עשיתי ארבע הצעות לעטיפה:

את הספר היה אמור לעצב אוֹרי קרמן, בני. אוֹרי עיצב בעבר כמה ספרים של חתולי, אבל הוא התעכב מסיבות משפחתיות.

חתולי חיפש מישהו שידפיס את הספר והגיע לעידו רז מדפוס רהב, שיש לו ניסיון רב בהדפסה.

עידו עובד בדרך כלל עם המעצבת אושרית ויבורסקי.

אושרית, שהבינה מייד את אופי העבודה ויוצריה, עשתה עבודה מהירה ומצוינת. המאייר (אני) שמח מאוד שאושרית היא מסוג המעצבים שגם קוראים את הטקסט, והיא שילבה באופן מצוין את האיורים בטקסט.

זאת הזדמנות להודות לה בשמו של חתולי ובשמי.

בראשית הרשומה הראיתי ספרי ילדים של חתולי שאיירתי. כאן אני מוסיף עוד כמה ספרים שלו שאיירתי, שהם לא ספרים לילדים:

הרשומה הזאת בהחלט יכולה להיכנס תחת הקטגוריה של יחסי סופר-מאייר.