למרות שהעליתי בעבר כמה רשומות שעסקו ביצירתו של ג'ורג' (או גיאורג) גרוס, שהיה ללא ספק אחד האמנים שהשפיעו עליי ועל כמה מחבריי, יש לי הפעם סיבה טובה לכתוב עליו שוב, והפעם בגלל האישה הזאת:
זאת החוקרת דוקטור מרגלית שלאין, היועצת האקדמית של בית טרזין בגבעת חיים.
בתאריך 29.3.24 נערך אירוע לציון יום הולדתה ה-100 של רות בונדי. התבקשתי לדבר שם, וכשהגעתי ניגשה אליי הדוקטור שלאין ושאלה אם אני מכיר את החוברת הזאת שהיא החזיקה:
שם החוברת בתרגום לעברית: ההתחשבנות תגיע. את שם החוברת ואת שמות כל היצירות שלהלן תרגם מגרמנית חברי מיכאל דק. תודה מיכאל!
אמרתי לה שבוודאי, שכן כאן כונסו טובי הקריקטורות של גרוס כשהיה עדיין בגרמניה. הכוונה לקריקטורות ולא למה שנחשב הציורים שלו. התרגשתי לראות במציאות את החוברת שהיכרתי רק מצילומים ברשת, והתרגשתי שבעתיים כשהיא אמרה לי: "ואני נותנת לך אותה…"
אז אני אסיר תודה ומקדיש את הרשומה הזאת למרגלית שלאין היקרה.
ייתכן שתאשימו אותי בחוסר רגישות כאשר אל מול העבודות המזעזעות האלה אני מדבר על קווים, התזות והצללות, אבל זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות ברשומה הזאת.
הביטו למשל בעבודה הזאת, האזרח מסית ומדיח:
במקרים רבים כאשר גרוס מצייר בני אדם (ויש מהם שהם ממש לא "בני אדם"), הוא מדגיש את הפרצופים, הידיים והנעליים, אותם הוא מצייר בהקפדה ובקווים מעוקלים, לעומת שאר הגוף שאותו הוא מאייר בקווים ישרים, ולעיתים גם עם סרגל. יש פה מעין הדרכה חזותית, שמפנה את המסתכל אל הפרטים החשובים.
בעבר הקדשתי כמה רשומות לפרצופים וידיים והראיתי למשל את הדרך שבה מאיירים כמו יוזף לאדה או בן שאן מדגישים אותם. אצל אמנים רבים הפרצוף והידיים הם שני מרכזי ההבעה האנושיים הראשיים. אבל אצל גרוס גם לנעליים ולכפות הרגליים יש אמירה. הביטו בזוג הזה:
שם העבודה: החזית המאוחדת.
והתרכזו בנעליים:
גרוס אוהב מאוד להראות נעליים מצד הסוליות, שזה כמעט סמל, שמספר לנו על מי ששוכבים או יושבים.
ברוב המקרים מדובר גם בנעליים מסומרות:
בתיאורי הפנים שלו גרוס אוהב להדגיש נימי דם בולטים:
לפעמים הוא עושה מהעיניים, מהאף ומהפה מין עיסה מבולבלת:
שם הוא גם משתמש לפעמים באחת הטכניקות האופייניות שלו, התזה.
הביטו באיור המזעזע הזה, ששמו מולדת יקרה, שיהיה לך שקט:
או באיור הזה, הבמאי:
ותראו איך השפריץ הזה, ההתזה, משרת את האווירה, ואיך הוא משיג את אווירת בית הסוהר:
לפעמים דווקא בבגדים יש אמירה, ואז הוא זונח את הקווים הישרים ומעביר אווירה או מסר דרך הקמטים, כמו בקריקטורה הזאת, היה נאמן ולך בדרך הישר עד לקברך הצונן:
לפעמים הוא מסמן את הקמטים בריכוזים שונים של כמה קווקווים.
ראו את הקריקטורה הזאת:
והנה הפרטים מתוכה שסימנתי באדום:
והנה עוד כמה קריקטורות מתוך החוברת הזאת:
העוני הוא אור פנימי גדול (רילקה)
להחזיק מעמד
יושבת לה חזק ונוחרת הרפובליקה
היו זמנים, ומדי פעם הוא עוד מתאמן
שישחה מי שיודע לשחות, ומי שלא – שיטבע
שייקחו לנו את הגוף, את הרכוש, את הכבוד, את הילד והאישה, אבל הרוח נשארת שלנו
לעשירים השלל; בשביל העם מצוקת המלחמה
זה שהם לא מצליחים לשים את היד על הסרסורים…
ארבע שנות רצח
