הפעם בסדרת החיות לפי הא"ב – ברווז וגדי.
ברווז
הברווז הידוע ביותר באיור הישראלי הוא הברווז של דודו גבע, שאין שני לו.
דודו כל כך הזדהה עם הגיבור שלו, שפעם הוא הלך מכות עם חבר כשראה או שמע שהוא אכל בשר ברווז.
הנה שלושה ברווזים שאיירתי. הראשון הוא לספר של שלומית כהן אסיף, קוקוריקו וחברים:
וזה הברווז שהחבר'ה מהפלמ"ח מנסים לגנוב כדי להיכנס לילקוט הכזבים:
למי שמתעקש לדעת את הסיפור, אז הנה:
והנה ברווז מתוך חרוזי הנונסנס של אורית אבני בר-און, מספר שעדיין לא יצא לאור:
בקיצור, ברווזים זה לא הצד החזק שלי.
וולטר קריין (1915-1845) הוא מגדולי המאיירים של "תור הזהב" האנגלי בעידן הוויקטוריאני. קריין הכיר היטב חיות, שכן בביתו בקנסינגטון הוא החזיק גן חיות שלם.
הברווז הבא הוא ברווז שצייר מאייר אמריקאי בן זמננו ששמו לו ביץ'. הוא נולד בגרמניה בשנת 1947 וכיום פועל בארה"ב. הוא התמחה בעטיפות תקליטים. אין ספק שביץ' הכיר היטב את הברווז של קריין.
הנה ברווז שצייר קוונטין בלייק, המאייר האנגלי:
"הצביעו בעד ניקסון" – זאת הכותרת לברווז הזה, שפורסם בניו יורק טיימס.
המאייר הוא רולנד טופור, יהודי פולני שפעל בעיקר בפריז. טופור היה סופר, צייר, מאייר, שחקן ובמאי קולנוע, שחי בין השנים 1997-1938. הכרנו אותו בעיקר מהסרט כוכב פרא, אחד מסרטי האנימציה הגדולים.
האיור הבא הוא של ליין סמית, המאייר שהביא את האיור לילדים לדרכים חדשות:
זה איור להברווזון המכוער אז אמנם מדובר בברבור ולא בברווז, אבל בחרתי להביא אותו דווקא כאן.
הברווזים הידועים ביותר בספרי הילדים, בעיקר באמריקה, הם הברווזים בספר הזה של רוברט מקלוסקי:
הנה איור מהספר:
הברווזים באיור הזה זכו אפילו להיות פסל בבוסטון:
לסיכום, יש המון ברווזים באיור, בעיקר בספרי ילדים, אבל אין כמעט ברווזים שמצוירים באופן מעניין.
אז הנה ברווז שמשמש סמל למפעל צעצועים "הברווזון המכוער":
מדי פעם אביא כאן איור סוריאליסטי של אמן הולנדי, רדמר הוקסטרה, שאייר חיות רבות עם חיבורים מוזרים. אז הנה הברווז שלו:
גדי
למה קשה לי לצייר גדי?
תמיד יש לי בראש איזה גדי שצייר נחום גוטמן.
בכלל, למה אני מתייחס לגדי בתור חיה? הרי כולה עז קטנה.
למה אני לא מתייחס ל"גור" או ל"גוזל" בנפרד (שמתם לב שכולם מתחילים באות ג'?)
הנה כמה גדיים שאיירתי. הראשון הוא גדי שאיירתי לפני 40 שנה, לא זוכר למה:
הגדי הזה הוא איור לסיפור הזאב ושבעת הגדיים מתוך הספר סיפורי החיות האהובים ביותר לילדים של שלמה אבס:
שני האיורים הבאים מתארים את הגדי של חד גדיא מההגדה של פסח בחרוזים, שכתב אפרים סידון:
רבים מהגדיים שציירו מאיירים יהודים הם הגדי הזה מהאגדה, ולצערי לא מצאתי ביניהם גדי מעניין.
עוד ספר שכתב סידון שיצא בספרית פיג'מה הוא משה והגדי, שבו יש גדי כמעט בכל עמוד:
אני ממש רואה את המאמצים שעשיתי כדי שהגדי יהיה גדי, ולא כלב למשל.
אז אם לסכם את הקשר שלי לגדיים זה יהיה מה שתמיד אמרו עליי: טעון שיפור.
הנה עז, הפעם מהסיפור של ש"י עגנון, מעשה העז. האיור הוא מעשה ידיו של זאב רבן:
כשהגדי עובר מהתרבות היהודית ומההגדה לידיהם של הגויים, חשיבותו פוחתת.
בעיקר מוכרת שם האגדה על שבעת הגדיים והזאב, ובעניין זה מעניינת בעיקר הגישה.
יש מי שאוהבים את יסוד הזוועה שבסיפור הזה, שאני זוכר אותו היטב עוד מהימים שהייתי ילד. למשל זה:
ויש שיעדיפו את הצד הנחמד:
ואפילו המשפחתי:
או את הצד הזואולוגי, כמו באיור של ארתור רקהאם:
שאר הגדיים בדרך כלל מצוירים בספרי המזלות:
ולפעמים תמצאו ביצוע מקורי כמו הגדי הזה, שמשמש כלוגו:
