אם מישהו יספור את מספרם של כל הכלבים החיים היום, ייתכן שהוא יהיה קטן ממספר הכלבים שציירתי. כל כך הרבה כלבים ציירתי, ובכל זאת, כשאני רואה כלב שצייר אבנר כץ אני מקנא. עדיין, כך אני מרגיש, לא פענחתי את סוד הכלב האולטימטיבי בציור. ייתכן שהסיבה פשוטה הרבה יותר ממה שנדמה, והיא שאין דבר כזה “כלב ממוצע”. באיור אנחנו עוסקים הרבה מאוד – ובשום שכל, אני מקווה – ב”ממוצע”. אני יודע מה זה פיל ממוצע, אבל מה זה כלב ממוצע?
הנה הכלבים הראשונים שצייתי בספר. זה הכלב של הגברת מרחוב בצלאל של יורם טהרלב:
בשנת 1976 נתבקשתי על ידי חיים באר, שהיה עורך ספרי הילדים בהוצאת עם עובד, לאייר ספר של מנחם רגב, סופר וחוקר ספרות, שנקרא מכתבי מיקי. הנה ההקדמה שכתב רגב:
עשיתי איורים בשחור-לבן בסגנון שאז הייתי מצייר גם בעיתונות. רק באיור אחד הלבשתי את הכלב, זה האיור שבשער הפנימי:
באיור הבא, שבו הכלב המורה מסביר על הסוגים והזנים של בני האדם – הזן הנכחד כפי שהוא מכנה אותם – ציירתי את עצמי (9). כבר אז חשבתי שאני זן נכחד.
ב-1988 ציירתי כמה ספרים מסדרת הסיפורים דווקא ככה (Just So Stories) של רודיארד קיפלינג.
בסיפור שירו של קנגורו הזקן והטוב מופיע דינגו, שמתואר כך במילותיו של קיפלינג: “דינגו, כלב צהוב, תמיד רעב, חושף שיניו כמו מלכודת עכברים”. כך ציירתי את דינגו:
בספר באידיש זה מצלצל יותר טוב, שכתבתי ואיירתי, מופיעה האמרה הבאה עם הכלב:
בשנת 1997 ערכה נירה הראל בהוצאת עם עובד אנתולוגיה בשם כלבים כלבים. זאת הייתה הזדמנות בשבילי להתמודד עם איור כלבים.
מהספר הזה אני מביא כמה איורים. זה היה האיור לתוכן העניינים:
זה היה השיר הראשון בספר:
מעולם לא הסתרתי את אהבתי לקארל צ’אפק. כשהייתי ילד, קראתי בדבר לילדים את הסיפור המקסים שלו דאשינקה. בכלבים כלבים הייתה לי הזדמנות להכין לסיפור הזה כמה איורים:
אלה הכלבים חבוב ומגושם, מהסיפור של מקס נורדאו הכלב העשיר והכלב העני, עוד אחד מהסיפורים בספר:
כשקראתי את הגברת עם הכלבלב של צ’כוב, הופתעתי שהוא בכלל לא היה דומה לשיר בעל אותו השם שהכרתי מילדותי, שיר שכתבה מרים ילן שטקליס. היום אני יודע שעל שמות של יצירות אין זכויות יוצרים.
הגברת של ילן-שטקליס הפקידה בתחנת הרכבת כלב קטנטן, וזה הכלב שהיא קיבלה בסוף, כשהגיעה לאסוף את המטען:
וההסבר של האיש עם המספר על הכובע היה:
יחס מיוחד היה לי למונמורנסי, הכלב של ג’רום ק. ג’רום משלושה בסירה אחת מלבד הכלב. הנה מונמורנסי, ה”מלאך” על פי התיאור של ג’רום:
והנה המהומה שמונמורנסי עורר:
וזה השיר האחרון בספר כלבים כלבים:
בשנת 2007-2006 איירתי שלושה ספרים של הסופרת אורית רינגל-אמיר, על שני כלבים ששמותיהם פטר ואלכס. אלה הן עטיפות הספרים:
מכיוון שפטר ואלכס הם כלבים אמיתיים, עבדתי הפעם עם צילומים שאורית סיפקה לי.
בשנת 2006 זכיתי לאייר ספר של ידידי הטוב מיכאל דק. שם הספר שיצא בהוצאת אחיאסף הוא מעשה בחתול שנולד עם צל של כלב. לכל מי שטרם קרא את הספר, אני ממליץ לחפש אותו. בספר הזה יש רק צל של כלב, אבל היחסים בינו לבין בעליו החתול כתובים בהומור נפלא. הנה כמה דוגמאות של צל הכלב.
אחד הספרים שאני אוהב במיוחד הוא החיפוש של בוב שכתבו דנה פקר ותומר קרמן, ולא רק בגלל שתומר הוא בני:
זה סיפור נפלא על כלב שיוצא למסע חיפוש אחר חבר, וכל מה שהוא פוגש עץ, מכונית, עורב וכו’ – בעיניו הם כלבים (כי זה העולם שלו). זה אחד הספרים שבו האיורים המקוריים הם קטנים מאוד, ובספר עברו הגדלה:
בעבר כתבתי רשומה על הספר מכתם לעגנון שכתב אורי סלע. שם ניסיתי להגיע לתמצית הכלביות באיורי שחור-לבן בסגנון חיתוך עץ לרשימה על הכלב בלק מתמול שלשום.
בספר זה היה בחנוכה של נתן אלתרמן, מכריחים כלי הבית את היצור החי היחיד בספר, הכלבלב, להיות אנטיוכוס המובס:
הכלב הבא הוא מתוך הספר הגן על הקרחת של סידון. זה השיר על העץ שנמאס לו שהכלבים משתינים עליו, והוא מבטיח שבפעם הבאה הוא ישתין עליהם בחזרה.
אפרים טוען אמנם שמדובר בשיר נונסנס טהור, ללא מוסר השכל, אבל רבים רואים בזה הצעה איך להתייחס לנבחרי ציבור, וזה למרות שהשוואה של נבחרי הציבור לכלבים היא עלבון צורב (לכלבים כמובן).
אחרון הכלבים מתוך המאגר העצום של כלבים שציירתי הוא איור מספר החידות על כלבים וחתולים שכתב שלמה אבס:
הכלב הזה, שליווה רשימה בשם סכיזופרניה, אויר על ידי יוג’ין קאלוגרו (Eugene Calogero), קריקטוריסט סוריאליסטי יליד 1932 שחי בניו יורק.
מי שמכיר את ג’יימס תרבר הנפלא, מכיר בוודאי גם את הכלב העצוב שלו:
המאייר הבא הוא תומס תיאודור היינה (Tomas Theodor Heine). היינה היה אמן סאטירי חשוב, יהודי גרמני שחי בין השנים 1948-1867. הנה שני כלבים שלו, שהופיעו בכתב העת הסאטירי הגרמני סימפליציסימוס:
יוזף לאדה הצ’כי (1951-1887), הוא לדעתי מגדולי המאיירים בכל הזמנים. בארץ הוא מוכר בעיקר בזכות האיורים הקלאסיים שהכין לספר החייל האמיץ שווייק. חלק מאיוריו של לאדה הם לספרים שהוא עצמו כתב. בין שאר ספרי הילדים שכתב יש כמה ספרים על חיות. הנה אחד הכלבים של לאדה:
ואם הזכרתי את חברי מיכאל דק, הנה 70 איורים בנושא איש וכלב שעשיתי כמתנה בשבילו כשמלאו לו 70 שנה.
דני יקירי
זה מקסים, כמו תמיד …