על חינוך אנגלי, תום בראון וגלן בקסטר
באנגליה, המושג פאבליק סקול הוא מטעה. השם נשאר מהתקופה בה כל ילד היה יכול להתקבל, אבל כיום מדובר בבתי ספר יוקרתיים שלא מקבלים כל אחד.
הפיקדון הראשון שלי – משה נאדיר
קראו לו יצחק רייז, אבל הוא אימץ לעצמו שם עט – משה נאדיר. ("נאדיר" באידיש זאת מין קריאת התגרות, משהו כמו "הנה לך!")
יוסי שטרן וג'ון מינטון
יותר מפעם אחת הזכרתי את יוסי שטרן, שהיה המורה שלנו לאיור בבצלאל.
דוקטור י'קיל, מר הייד ומר צ'צ'יק
בעיני, עיניים של שופט חובב, רוברט לואיס סטיבנסון כתב את סיפורי ההרפתקאות הטובים ביותר שנכתבו אי פעם.
הרוח בערבי הנחל – על הבדידות ועל תומאס בראון
כשנשאל קנת גראהם, אחרי ההצלחה של הרוח בערבי הנחל, למה הוא לא מוסיף לכתוב, הוא אמר: "מה הטעם לעסוק בסבל הזה? הרי חוץ ממך וממני אין בכל בריטניה יותר משישה אנשים שמבינים פרוזה… אז למה אני בכל זאת כותב? כמה שזה יישמע לך מוזר, אני משתעשע ברעיון שאיכשהו ומתישהו אצליח לבנות משפט טוב שיגרום לתומס…
קרא עוד
המשפחה של ג'יילס
אם תרצו לצייר קריקטורה של האנגלי הממוצע, למשל במלחמת העולם השנייה, מן הראוי יהיה להדגיש שהוא מחזיק בידו עיתון ומחפש את הקריקטורה של ג'יילס עוד לפני שהוא קורא את החדשות.
בתיה בארץ יען כי
לפני שנים רבות, כשהמקומונים נכנסו לאופנה, ביקש ממני אדם ברוך שהיה עורך המקומונים של ידיעות אחרונות, לפרסם טור סאטירי.
תריסר האהובים
בשנת 1950 ראה אור בעברית הספר הזה. אז הייתי בן עשר, והיום אני סבור שהגיע הזמן לתרגם אותו שוב.
ההומור של הוקוסאי
אף פעם לא נמשכתי לנופים, ובגלל זה גם לא לציירי נופים. כשאומרים לי, היינו בטג'יקיסטן (אלסקה/רומניה/נורווגיה) וראינו נופים עוצרי נשימה, אני שמח שלא הייתי שם ולא הייתי חייב לעצור את הנשימה. אני אוהב את הנשימה שלי בלתי עצורה.
קרא עוד
ארתור שיק – מריאליזם לתקומה
לפני זמן מה העליתי כאן רשומה על התסריטאי והסופר בן הכט, והבעתי תמיהה שנכדיו הפוליטים, שמנהלים היום את מדינת ישראל, לא מבליטים את שמו כאחד מגיבורי התקומה של מדינת ישראל, מה גם שבצד הזה של המפה הפוליטית אין צפיפות של אנשי רוח, אמנים ויוצרים.