עמוד הבית - דני קרמן

ספר אחד והמאיירת שאיירה אותו משכו את ליבי, וכאן אציג לכם אמנית חשובה ומעניינית שלא הכרתי עד כה

בגלל שאודטה ליוותה לפעמים את הבישולים, העצות והרעיונות שלה בסיפורים משעשעים, ניסיתי להכניס את רוח הדברים לאיורים.

ברוסיה הוא נחשב לאבי ספרות הפעוטות, אם תרצו – ה"לוין קיפניס" שלהם. מאחר שהוא היה יהודי, ואפילו קצת ציוני, יש המון תרגומים של עבודותיו לעברית.

ענייני גיל וגדילה, ודמויות קלאסיות שעוברות שינויים

מה שמבדיל את הסנאי מסתם עכבר זה הזנב. מי שאוהב לצייר זנבות, ימצא עניין רב באיור סנאים.

מכיוון שכמה מאיוריו של איתי עוסקים בהכרזת המדינה, בחרתי להקדיש את הרשומה הזאת לזכרו ולמשפחתו – הוריו יפעת ואשר, ואחותו מאיה.

קשה שלא להיות מופתע מכך שהאיש שכתב את דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, הוא גם זה שכתב את אחד מספרי הפעוטות באנגלית הידועים ביותר בעולם.

כמה סיפורים מהימים שבהם כרזות היו כלי פרסומי משמעותי

ברשומה הראשונה שכתבתי על איור חיות, הצבעתי על העובדה המעניינת שכמעט אף מאייר לא העז להלביש סוסים.

אחרי 67 שנים שאני מאייר, אני יכול לקבוע כלל: כל איור שנעשה אחרי דיון ביני לבין המזמינים יהיה פחות טוב מהאיור המקורי, שלא הגיע אחרי שיחות ודיונים.