ההווה – טרקלין לעתיד
בשנות החמישים של המאה העשרים, כשהייתי ילד וגם נער, יצא לאור בארץ כתב עת שנקרא טרקלין.
בשנות החמישים של המאה העשרים, כשהייתי ילד וגם נער, יצא לאור בארץ כתב עת שנקרא טרקלין.
למרות שמילדותי אהבתי את הסופרים הצ'כים, את האהבה שלי לפראג הנחילו לי דווקא שני סופרים שאינם צ'כים. האחד הוא איטלקי ששמו אנג'לו מריה ריפלינו, שכתב את הספר המצוין פראג הקסומה , והשני הוא סאדאקת קארדי, בן לאב פקיסטני ואם פינית.
"הטלוויזיה החזירה את הרצח לבית, לשם הוא היה שייך תמיד." – אלפרד היצ'קוק
בכל הזדמנות, בעיקר בהרצאות כשמדברים על דמיון, אני אומר שהכי קל זה לצייר דברים דמיוניים. שם אין שום צורך ב"דמיון יוצר". הרבה יותר קל לצייר חייזר ממאדים מאשר בנקאי בלגי.
בשנים שבהן גדלתי כילד בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל, האיור בספרי הילדים העבריים נשלט בעיקר על ידי נחום גוטמן.
היה זה דני טראץ', אחד הבעלים של הוצאת מפה, שביקש שאכתוב ספר בדיחות בתור מי שגדל על "ספר הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב. היססתי קצת, אבל רק קצת.
יותר מכל מושג אחר באמנות הפלסטית, ה"ריאליזם" מקבל צורות שונות בארצות שונות ובתקופות שונות. לפעמים נדמה כי רק מתוך עצלות מחשבתית לא העניקו שמות שונים לכל מיני סוגים של "ריאליזם".