עמוד הבית - דני קרמן

רק לעיתים רחוקות הסופרים מסכימים להוסיף לגיבורים בלוני דיבור.

אפילו אליי הגיעה השמועה שחולד וחפרפרת הם לא אותה חיה. אבל בשבילנו בני האדם, ובכלל זה המאיירים, מי שחי מתחת לאדמה והוא עיוור – הוא אותו יצור.

בני אדם נעשו כבר "גרוטסקיים" לפני סאליבנט, אבל הדרך שבה הוא הפך את החיות לגרוטסקיות קרבה אותן יותר להווי האנושי.

"בחור שעולה לבמה ומתחיל לדקלם שירים על כריסטופר רובין, לא עושה זאת מרצונו, הוא חסר ישע ועבד לנסיבות שאינן בשליטתו…"

גם את שלושת החזירונים שניסו לבנות בית למורת רוחו של הזאב, הפכו בסרט אנימציה ל"חתולים". כלומר שינו את המילים, אבל מה שראינו בסרט היו חזירים.

הארי מת כשבתו הייתה בת עשר, וכבר אז היא החליטה שתמשיך את דרכו כאמנית.

ואיך אפשר בלי זיקית שלא מצליחה להחליף צבעים? – אל תגידו לי שבדיוק התכוונתם לכתוב ספר כזה.

לי הם מזכירים אותנו הטכנופובים, שמנסים להבין איך לפנות לאיזה מוסד, או אם זה כפוף לתקנון אז למה אני נהיה כפוף כשאני מנסה לברר מה זה "התקנון".

אם להאמין לסופר ה. ג'. ולס שהיה ממעריציו, ויין גרם לכך שחתולים הפכו להיות פופולריים בקרב האנגלים והפכו לחיית מחמד.

היכולת שלו להפוך כל מגבלה של הדפוס ליתרון היא אחת התכונות הכי מעניינות שאפשר למצוא אצל מאייר.